<h1>ראבי"ה סימן אלף קי"ב</h1>
<h2>דף קט.</h2>
הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו, להיות בכרת. ובמסכת כריתות (כ"ב ע"א) מוקי לה בלב עוף שאין בו כזית דם בחללו אבל בשל בהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו. אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק ושיע ואינו בולע והכי אמרינן בפסחים (ע"ד ע"ב) שאני לב דשיע. כך פירש רש"י, וכן מצאתי בתשובתו והלב בין צלאו בין בישלו בין תלוש בין דבוק זורקו והשאר מותר משום דשיע ולא בלע ולא פלט כדאמרינן לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. עד כאן לשונו. ומדבריו משמע אפילו דבוק באבר אחד שאין באבר ס' לבטלו וכ"ש בכולו שיש בו ששים לבטלו. ועוד מצאתי תשובתו אחרת, כבד שנמצא במלייתא שקורין פשטידא בששים, והלב [ש]נמצא כמו כן משערין הדם שנמצא בו בששים, ואם הם דבוקים בחתיכה צריך להיות בחתיכה ששים ואם לאו הכל אסור, דהא קימחא דידן חיורתא הוא [ד]אמור רבנן עלה בפסחים (ע"ד ע"ב) דמחזקת דם ואין האור שואבו. ואין נ"ל אלא כל דבר שאין האיסור יכול להתפשט אלא אצלו כגון טפילה וצלי ומליחה לא שייך ס' דדמי ללא ניער וכסה (ק"ח ע"א), אלא קליפה בעי כפי אומד שיכול לפעפע במה שאצלו וכאשר ביררתי בתשובתיי בחיבור זה (סי' תתקמ"א). מכל מקום התשובות סותרות זו את זו, בזה שלעיל כתוב שאם הוא דבוק זורקו אע"פ שאין שם ששים ובתשובה אחרת מצריך ששים בחתיכה שכנגדו. ושוב מצאתי בפיסקי רבינו יעב"ץ בזה כדבריי דלא שייך למימר ס' בכבד הנמצאת בפשטידא מטעמא דפרישית, וסיים ואמר אי איפשר לזרוק רק החתיכה שסביבותיו דשמא על פני כל העיסה בא אם אינו זיג ממש. וחומרא זו אין נ"ל. ובשר שלא נמלח ונתנוה בטפילה נ"ל דלא שייך ביה ביטול. ואם רק ממקצת מה שבטפילה לא נמלח אם ידוע מקומו מסיר בכדי שיכול לפעפע דלא בקיאינן כוליה האי בזיג ולא זיג. ובשם רבינו זקיני (ס"ס רע"א) קיבלתי לב עוף שנתבשל בלא קריעה אפילו דבוק בעוף העוף מבטל דם שבלב (שבשעה שהנשמה יוצאה מצריף כדאמרינן בכריתות) והלב אינו בולע כלל מן הדם שבחללו דשיע הוא ואינו נאסר הוא בעצמו דשיע הוא פנים וחוץ וגם אינו פולט הדם שנצמת בבשרו, אבל לב בהמה שנתבשל עם הדם שבבשרו ושבחללו אין משערין את הלב עצמו באיסור אלא הדם שבחללו משערינן ומבטלין אותו ברוטב ובקיפה בס' ואפילו בלב עצמו (ואינו) [דאינו] בולע מן הדם שבחללו ולא נעשה נבילה, ומה שנהגו לחתוך ערלת הלב וגם את אזניו משום שיצא דם שבבשר הלב דרך החתך כי אינו פולט דרך שעיעות ולא מבפנים ולא מבחוץ וכיון שחתכו ומלחו (ו)הרי הוא כשאר בשר שהרי יצא דמו, ומה שנהגו הראשונים שלא לבשלו משום גדר. ונראין דברי זקיני, [ש]כאשר נצרף דרך פיו (ש)כך פולט דרך פיו, ואף על פי שיש לדחות נהי שמשריף מחיים ולאחר מיתה נסתם פיו כדאמרינן בפרק גיד הנשה (צ"ג ע"א) גבי תרבא דתותי מתני בהמה בחייה פרוקי מיפרקא, נראין דבריו אמתיים. מיהו ראיתי כתוב בשם חכמים גדולים בתשובות שהלב אינו פולט דם שבחללו לא ע"י צלייה ולא ע"י בישול ואפילו אין שם ששים הכל מותר. ולדם שבסמפוני ריאה של עוף אין לחוש אחרי מליחת העוף מפני שקלושה היא ונכנס בה המלח ומוציא הדם. וקיבלתי שברור יש בעוף שלם ששים בדם שבלב ויותר, אבל אין בו ששים בכבד.
